<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרט"ז</h1>
<h2>דף יח:</h2>
אלא אמר רבינא כו'. ה"ג בספרים ישנים ועיקר. אלא אמר רבינא קסברי רבנן על המזיק להרחיק את עצמו וכי ליכא ירק סמיך. והכי פיר' אלא אמ' רבינא כל הני שינויי דשנינן ליתנהו ומותר לסמוך בצד המיצר כל דברי' שבעולם חוץ מבור דאיפליגו ביה אביי ורבא משום דכל מרא ומרא דקמחי מרפי לה לארעא והוי גירי דיליה. דהלכתא כר' יוסי בגירי דיליה וכרבא דאסור בבור וחד טעמא. והכי הוי מסקנא. וכל הנהו דפרכינן לעיל כי ליכא כותל סמיך כי ליכא ירק סמיך אין הכי נמי דכי ליכא סמכי כולהו חוץ מבור וכיוצא בו דהוו גירי דיליה אבל אם קדם האחד והעמי' כל מילי (דבה) [זכה] חוץ מבור דעל מנת כן הנחיל יהושע [ל]ישראל את הארץ. אבל האחרון מרחיק עצמו בגירי דיליה דמזיק לאלתר או אם הוא ניזק אם ירצה ירחיק. והני מילי לר' יוסי אבל לרבנן כל מזיקין שבאין לבסוף עליהן להרחיק. וכן ניכרין דברי אמת. דאי לא תימ' הכי אפסדת ארעא דישראל. לרבנן דאמרי על המזיק להרחיק מרחיקין את המשרה מן הירק שקדם וזרעו דהוי האי בעל משרה (שהוא) מזיק ולרבנן עליו להרחיק. ואת הכרישים מן הבצלים שקדמו ואת החרדל (ואת) [מן] הדבורים שקדמו דעל המזיק להרחיק את עצמו. מכלל דר' יוסי סבר [וכו'] על המזיק להרחיק סבירא ליה וכו' הני מזקי הני והני לא מזקי הני. ותקנתא מעליתא היא לארחוקי מזיק דמילתא דשכיחא לא חייש לפסידא דחבריה וסמיך. אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי ומילתא לא שכיחא היא למיסמך משום דחייש אפסידא דידיה והך תקנתא בכדי היא. דאע"ג דאדם רשאי לחבל בשלו אבל לא בשל חבירו מכל מקום הך תקנתא דרבנן לית לתקוני כיון דמזקי אהדדי. ורבנן דבורים לחרדל לא מזקי ליה ושכיחי דסמכי ומזקי כי הנך. וסבר ר' יוסי על המזיק להרחיק והתנן כו' זה נוטע בתוך שלו וזה חופר בתוך שלו אלא ר' יוסי על הניזק להרחיק סביר' ליה ולדבריהם דרבנן קאמר להו כו' כדפרישי' בחרדל ודבורים דתרוייהו מזקי אהדדי ולא שכיחי דסמכי. ולפי פי' הקונטרס תשובות חבילות ופשוטות הן. ופר"ח מוכר כדבריי דפסיק בסיום שמעתא כל הני שינויי דשנינן (וליתנהו) [ליתנהו]. מכלל דבריו היה למד דגריס כדפרישי'. ולא מיתוקמי הנך שינויי בלוקח. תדע דבכולהו מתני' דהאי פירקין לא בעי וקמא היכי סמך אלא גבי מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ולא משום הני פירכי קא בעי התם ולאו על קמא קבעי אלא על השני שלא (החזיק) [הרחיק] כשבנהו מתחלה אצל כותל חבירו. וה"פ כותל קמא שנפל היכי סמך דס"ד השתא דמעיקרא הוה בתוך ד' אמות והשתא נפל והילכך בעי(א) ההוא כותל דנפל היכי סמכיה מעיקרא. ואכותל קאי ולא אגברא קמא. עד דמסיק לה דמיירי כגון דהוה מעיקרא ברחוק ד' אמות ונפל דסד"א שאין צריך להרחיקו עוד ד' אמות דהא הוה דוושא טובא ודמי לעיר ישנה דלא קפדינן אדוושא דידה כדבסמוך קמ"ל דלא דמי לעיר ישנה. אבל על הראשון לא ישאל לעולם דכל הקודמין זכו. והלכתא כר' יוסי מכלל דכל הנך דמתני' (מודו) [מודי] להו ר' יוסי דמזיקין הן בגירי דיליה (דלזימנין) [דזימנין] דלאלתר (מיתליד) [מתיליד] היזיקא חוץ מההיא דמשרה וירק דפליג עליה ר' יוסי דלא גירי דיליה נינהו. תדע דבכולהו מודי דקבעי תלמודא עלה דמרחיקין את הסולם לימא דלא כר' יוסי מכלל דכל הנך כר' יוסי. ומשני אפי' תימא ר' יוסי מאי טעמא דזימנין (דבהד) [דבהדי דמנח ליה] קמזיק וכו' וכיון דזימנין דמיתרמי הכי אסור ואם סמך נמי חייב להרחיק כיון דבאיסור סמך כדאמרי' לקמן גבי הנהו דיקלי דהוו אמיצרא דפרדיסא דרב יוסף דנחתי ציפרי ומפסדי בפרדיסא. ואמר ליה רב יוסף זיל (חוץ) [קוץ]. וצריכינן לפרושי דהנהו דיקלי לא נטען גרעינן אלא שתילין דבעידנא דזקפי נחתי ציפרין כדאמרי' גבי סולם. ותו לא מידי. ופי' זה מפריש מאיסורא. כי לפי פי' הקונטרס אין אדם יכול [ל]השתמש בסמוך לחבירו בשום ענין. ועל דא אנא סמיך.
